באופניים, לעומת אתלטיקה, אין כמעט שיאים אבסולטים שיעזרו לנו להשוות בין רוכבים מתקופות שונות. למעשה, ישנו רק שיא אחד שנחשב- השעה. אלכס דאוסט, בדרך לרכב 53 קמ בשעה. מה השיא שלכם? לכאורה, זו התחרות הכי פשוטה בספורט ה היי-טקי שלנו. אין רכבי ליווי, אין מדי הספק מתוחכמים. אין ארמדה של דומסטיקים, והמסלול הוא בסך הכל הקפה אליפטית באורך 250 מטרים (לרוב, אך לא בהכרח). אותה יצטרך המתיימר לתואר להקיף 216 פעמים או יותר, במשך 60 דקות, או פחות. אפילו האופניים שישמשו למבחן האולטימטיבי נראות

את חודש הקלאסיקות, חותמות שלישיית הארדנס: הAmstel Gold Race 19/04 La Flèche Wallonne 22/04 והדובדבן שבקצפת, Liège–Bastogne–Liège ,26/04 אנדרי טוזאר, מנצח הליאז-בסטון-ליאז 1908, המנצח הראשון שלא היה בלגי המירוץ הראשון, בחסות מבשלת הבירות העממית Amstel (עוד על הקשר בין בירה ואופניים?), הוא גם מירוץ האופניים החשוב ביותר במדינה הידועה בתחנות הרוח שלה, ובאופיה המישורי-הולנד. אמנם הפלאטון ישעט על פני מספר תחנות רוח, לאורך 251 הק"מ של התחרות, אך הרבה מישורים הם לא יפגשו שם. עם

אני מוכרח לפתוח בגילוי נאות. הרונדה, היא אחת מהקלאסיקות האהובות עלי, ולא רק בגלל שרכבתי אלפי קילומטרים בכבישי האזור, או מפני שהתחרתי עשרות תחרויות על כבישי פלאנדריה. אמריקה היא המלכה של הפוטבול. דרום אפריקה, היא המלכה של הרוגבי. קנדה, היא המלכה של הוקי-קרח. ובלגיה? בלגיה, היא המלכה של קלאסיקות האופניים. עם שמות כמו אדי מרקס, יוהאן מוזאו, ריק וואן סטינברגן ועם 26 אליפויות עולם (גברים, עלית) ב80 שנים, נראה שהבלגים עושים משהו נכון... ואם בלגיה היא המלכה של הקלאסיקות, רק מסקנה