דקות בגהינום 60
באופניים, לעומת אתלטיקה, אין כמעט שיאים אבסולטים שיעזרו לנו להשוות בין רוכבים מתקופות שונות. למעשה, ישנו רק שיא אחד שנחשב- השעה.
אלכס דאוסט, בדרך לרכב 53 קמ בשעה. מה השיא שלכם?
לכאורה, זו התחרות הכי פשוטה בספורט ה היי-טקי שלנו. אין רכבי ליווי, אין מדי הספק מתוחכמים. אין ארמדה של דומסטיקים, והמסלול הוא בסך הכל הקפה אליפטית באורך 250 מטרים (לרוב, אך לא בהכרח). אותה יצטרך המתיימר לתואר להקיף 216 פעמים או יותר, במשך 60 דקות, או פחות.
אפילו האופניים שישמשו למבחן האולטימטיבי נראות פשוטות. אין הילוכים. אין מעצורים. אין אפילו פריילוף- כל עוד הגלגל יסתובב לכיוון מסויים, גם הפדלים יסתובבו לאותו הכיוון.
למול החזות הכל כך פשוטה, הכל כך נקייה של האתגר, עומדת שורה של מדענים ומהנדסים מתחומים שונים, בונים ופותרים משוואות היורדות לפרטים לפחות כנדרש לטילים בליסטים. חשבתם שאופניים זה לא מדע טילים? תשאלו את בראדלי ויגינס, הוא כנראה חושב אחרת, גם אם העבודה היחידה שלו היא לסובב את הפדלים בכיוון הנכון, בקצב המספק.
מרבית הרוכבים שנענו לאתגר, הגדירו את השעה הזו כ 60 הדקות הקשות בחיהם, 60 דקות מהגיהנום. לא מעטים מהם הצהירו שהם לא מתכוונים לחזור על הסבל הזה שוב, ורובם עמדו במילתם.
לאורך ההיסטוריה, לא היה פיקוח רב על הציוד בו מותר היה להשתמש למטרת שבירת השיא. יכולת לנסות ולשבור את השיא, פחות או יותר על כל כלי דו גלגלי המונע בעזרת פדלים בלבד. כך לוטוס פיתחו לכריס בורדמן את האופניים שנחשבות בעיני רבים למהירות בהיסטוריה- ה Lotus 108
האופניים של בורדמן
ואז הגיע אוברי. רוכב סקוטי חובבן, בלי קבוצת מהנדסים, בלי ספונסרים ותקציבים מנופחים, ובלי אופניים מהפכניות. חמור מכך. את האופניים שלו, הוא בנה בחניה שלו, עם חלקים שחלקם נלקחו ממכונת הכביסה שלו. הוא בנה אופניים שאיפשרו לו תנוחה מהפכנית, בעזרתה הוא נלחם במשך כמה שנים ראש בראש בבורדמן, עם הלוטוס שלו, עם המהנדסים שלו וכמובן שעם האגו שלו. האחד שובר שיא, והשני שוברו מחדש, עד שב96 קבע בורדמן שיא שעמד על 56.375 ק"מ איגוד האופניים העולמי, לא בדיוק התלהב, בלשון המעטה, מכך שחובבן מעז לאיים על השיא היחידי שהאיגוד יכול להתגאות בו. ה UCI התחיל סדרת חוקים חדשים, שנלחמו בתנוחה של אוברי. אוברי התאים את עצמו לחוק, והUCI התאים את החוק לאופניים המחודשים של אוברי. לעיתים החוקים שונו ממש ביום התחרות, במיוחד לכבודו של אוברי. אתם מוזמנים לחפש את הסרט the flying scotsman המגולל את סיפורו של אוברי.
הפוזיציה של אוברי
לאחר פינג-פונג ארוך שכזה, שנמשך מספר שנים, החליט הUCI להגדיר מחדש את חוקי השיא, כך שתהיה "נורמליזציה" של הציוד- וקבעו את האופניים שמרקס השתמש בשבירת השיא של 72, כסטנדרט הקובע. גלגלי אלומיניום נמוכים, צינורות דקים עגולים, כידון כביש קלאסי. אם שינוי החוקים מאותו הרגע ואילך לא מספק, כל אותם השיאים שנשברו על אופניים שלא עומדים בתקנים החדשים (עתיקים) נמחו מספרי ההיסטוריה, באותו היום מת העניין סביב שיא השעה. כמעט אף רוכב ידוע לא ניסה לשבור את השיא, והשיא נקבר במרתפי איגוד האופניים העולמי, בשוויץ.
ואז הגיע שנת 2014. במהלך 2014, הודיע הUCI על שינוי נוסף של החוקים, ואישר כל אופניים העומדות בתקני מרוצי הסיבולת בוולדרום לשימוש לשבירת שיא השעה. האופניים האלו, למעט ההילוכים, מעצורים והפריילוף, דומים מאוד לאופני נג"ש, ומאפשרים תנוחה אירודינאמית, גלגלים, קסדה וציוד אירודינמי- והנסיונות לשבירת השיא קמו לתחיה. לאחר שנות בצורה ארוכות, יאנס וויגט היה הראשון להתמודד, תוך שהוא קובע שיא חדש העומד על 51.110 מטרים. מאז היו 6 נסיונות, מהם 3 מוצלחים לשבור את השיא, שכרגע עומד על 52.937 (Alex Dowsett).
מחר, סר בראדלי ויגינס ינסה להציב רף חדש, ואני אעלה בבוקר פוסט נוסף על חלק מהאתגרים איתם הוא יתמודד בדרך לשיא אותו הוא מתכוון להציב. מה המרחק שאתם חושבים שוויגינס יקבע? מחר אפרסם את ההימור שלי.
