אז מה דרוש על מנת לנצח תחרות?

כבר נכנסים להקפה הרביעית, והפער מהפלטון גדל. מקדימה, אנטון המאיים, רועי "גולדן-שפיצן" ואני חולקים את העבודה, והזמן כבר מתחיל לתת את אותותיו. אנטון נראה כעל סף התכווצות שרירים, רועי נראה מתעייף, ואני משתדל לחסוך אנרגיה ככל הניתן.

הפלאטון כבר רחוק מאחורה, ואני רגוע. גם אם יגיעו אלינו, לי יש מאחורה את עידו זילברשטיין, בכושר מעולה, ורעב לפחות כמוני לחולצה הנכספת. אני יודע שיש לי את הזכות לתרום לבריחה, אך רק אם אני יודע שאני אגיע לסיום בעמדה לניצחון.

ההקפה אחרונה מגיעה, והכביש מטפס מעלה, אחרי נחושה. עליה קצרה, לא תלולה במיוחד, אבל אחרי שלוש שעות של מירוץ בחום- זה כבר נראה קצת פחות קל מבעבר...

אנטון, משמיע שאגת כאב כשנתפס לו שריר ברגל, ואצל אנטון כל שריר זה שריר- וכל תפיסה, תפיסה...

הצעקות גורמות לרועי ולי להתחיל לעבוד בקצב טיפה גבוה יותר, אבל אני עדיין שקול. זה בסדר שאנטון יחזור, כל עוד זה יעלה לו במספיק אנרגיה. רועי, שעבד על הקצה כל התחרות, ממשיך להראות את סימני העייפות יותר ויותר, אבל כשאני מתקיף אותו כדי לבחון את המצב- הוא לא מוותר. נלחם בשיניים, ומראה בארץ את מה שראינו בגרמניה. אופי הרכיבה שהביא לו את השם (בתרגום סימולטני) "גולדן-שפיצן", מיכוון שבילה כל כך הרבה ב "Gropen Schpitzen"- קבוצת הבריחה בגרמנית. לוחם אמיתי.

אנטון מתקרב מאחורה, סוגר את 40 השניות שפתחנו כלא היו, אך בנתיים, שער הסיום מתקרב, ואנטון ישלם על המאמץ האדיר. שני ק"מ לסיום, ופתאום העבודה נפסקת, והגיע הזמן למשחקים.

כששלושתינו טריים, כנראה שאנטון ואני לא ממש יכולים לאתגר את רועי, ולכן בחרתי להתמקד בו. אנטון, רוכב כתף לכתף עם רועי, כשהקצב יורד לקמשים בודדים. המתח עולה, והמירוץ הופך ל Sprint race כמו בוולודרום, רק עם הרבה יותר חומצת חלב ברגליים, והרבה פחות נוזלים בגוף.

השער כבר נראה, ואנטון מחליט לפתוח את הספרינט. רועי לא מאחר להגיב, אבל מייד ננעלות לו הרגליים ממש. הוא מפדל בריבועים, והגלגל האחורי מסרב להישאר במגע עם האספלט. אני שהייתי מאחוריו, נתקעתי טיפה, ואנטון קיבל מטרים בודדים של יתרון.

השער כבר קרוב, אבל אני לא יכול לאכזב את חברי לקבוצה, שנתנו לי את החופש, וסמכו עלי שאעשה את כל מה שאפשר בשביל להשאיר את החולצה ב TACC לשנה נוספת. התחלתי את הספרינט שלי, ובמטרים האחרונים, עברתי את אנטון, וכבשתי את האליפות השלישית שלי.

ועכשיו, אפשר להגיע לנושא האמיתי של הבלוג הזה-

מה דרוש, בשביל לנצח מירוץ אופניים?

כושר טוב הוא נקודת פתיחה טובה, אבל כמו שראינו במירוץ הזה, לא בהכרח הרוכב בכושר הכי טוב ינצח את התחרות. בשנים האחרונות, גם ראינו מקרים הפוכים- בהם דווקא הייתי בין הרוכבים הכי בולטים ומסומנים בתחרויות, והפסדתי אותן למרות זאת.

אז מה כן צריך?

נתחיל בהכנה טובה. הכנה טובה ברמה הפיזית, אבל בעיקר ברמה המנטלית, ברמת המכוונות והמחויבות, וברמה הטקטית. בנקודות האלה, נעזרתי הרבה באורי צור שאימן אותי, מיקד אותי, ועודד אותי גם כשלא היה נראה שאנחנו בכיוון. בנוסף, נמרוד דובינסקי גיבש את הקבוצה, ייצר את המכוונות, והגה את הטקטיקה שהציבה אותי בעמדה הנכונה בזמן הקריטי

נמשיך בקבוצה טובה, הבנויה מחברים טובים. קבוצה המאפשרת את הרוגע הנפשי, שדואגת להיות ולמקם אותי במקום הנכון, ובזמן הנכון. שדואגת לצרכים שלי לפני, ובמהלך המירוץ, וכאן מגיעה תודה לחבריי ב TACC

התמקדות בפרטים. אסור להשאיר שום דבר למקרה- יש לדאוג לתכנית תזונה ושתייה נכונה ומדויקת, ולא להסתפק במה שנראה נוח, טריוואלי ופשוט. בזכות תכנון נכון, מוריה, חברתי, יכלה לתת לי שני בקבוקים קרים עם משקה ספורט (GU2O), כמעט כל הקפה, מה שעזר לי להגיע לסיום טרי יותר, רווי יותר, ומוכן יותר. אל תתביישו לרתום חברים ואנשים הקרובים לכם למען המטרות שלכם, ותדאגו גם אתם להירתם להם כשהם צריכים. כחלק מההתמקדות בפרטים, לא נעשו פשרות בכל הנוגע לציוד והאופניים, ולהכנה של הציוד לתחרות.

מעבר לפן הטכני, שבו הירידה לפרטים עוזרת, יש גם פן מנטלי- אין מקום לתירוצים. תירוצים הוא הצעד הראשון לכניעה לכישלון, ואין לתירוצים מקום בספורט ההישגי. הידיעה שהכל תלוי אך ורק בך מחזקת, ומחייבת

לחלום בגדול- כשיש לך חלום, אתה תעשה מה שדרוש בשביל להגשים אותו. גם כשזה פחות נוח. לקום בחמש בבוקר לאימון, זה הרבה יותר פשוט כשאתה יודע שהאימון הזה מקרב אותך מ"מ אחד להישג אליו אתה מכוון. החלום רותם אותנו למחויבות, ובעזרתו אנחנו יכולים ליצור מציאות חדשה. קלישאה, אבל עובד.

תזכרו, התחרות שלנו היא לא מי מייצר את הפייל הכי מרשים של ההספק, ולא מי נמצא הכי הרבה ברוח. אנחנו קמים בבוקר בשביל לחצות את קוו הסיום ראשונים. אם אתם משקיעים אנרגייה, Make it count!

תודה לכול מי שלקח חלק באליפות, לכל מי שבא לצפות, ולמפרגנים. חג טור דה פראנס שמח

תודה לאייל דולין על התמונה!